1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ד. פיש) מיום 29.10.07, בת.פ. 3959/05.
2. נגד המערערת (ונגד אחיה, עופר ברא"ז) הוגש כתב אישום בו יוחסו להם עבירות של בניה ללא היתר, בניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 ושימוש ללא היתר, בניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק ובסטיה מתכנית.
עבירות אלה יוחסו להם בקשר לבניה של שלשה מבני עץ, בשטחים של כ-30 מ"ר, 40 מ"ר ו-45 מ"ר בחלקה 59 בגוש 10583, הנמצאת בסמוך לחדרה, מכח היותם בעלים בחלקה ומחזיקים בה. בכתב האישום צוין כי החלקה עליה נבנו המבנים היא קרקע חקלאית וכי עבודות הבניה שהתבצעו בה, נעשו ללא היתר כדין. כן נטען בכתב האישום כי במבנים הנ"ל נעשה שימוש למגורים, שאינו חקלאי, גם זאת ללא היתר.
3. על בסיס הצהרתו של אחיה של המערערת כי אינו משתמש במבנים וכי לא תהיה לו כל התנגדות לכל צו שיינתן ביחס למבנים, זיכה אותו ביהמ"ש קמא, ביום 14.2.07 מהאישומים שהוגשו נגדו.
לאחר שמיעת ראיות המשיבה, בהעדר המערערת, הרשיע ביהמ"ש קמא את המערערת בעבירות שיוחסה לה בכתב האישום וחייב אותה בגזר הדין, מיום 29.10.07, להרוס את המבנים. כן הורה ביהמ"ש קמא על איסור שימוש במבנים והטיל עליה קנס בסך של 11,500 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו, שישולם ב-11 תשלומים. כן חייב את המערערת לחתום על התחייבות על סך של 25,000 ש"ח להימנע מכל עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה, למשך 3 שנים.
הערעור מופנה נגד הכרעת הדין ונגד חומרת העונש בגזר הדין.
4. ההליך בערכאה הראשונה היה מאופיין באי שיתוף פעולה מצד המערערת. לדיון ביום 23.3.06 היא לא התייצבה לאחר שלא דרשה מן הדואר את ההזמנה לדין. לדיון שנקבע ליום 29.5.06 - גם כן לא התייצבה. לדיון ביום 5.7.07 - לא הופיעה. בדיון מיום 13.9.06 נאלצה הערכאה הראשונה להוציא נגדה צו הבאה.
משהתייצבה לדיון ביום 26.10.06 והגיבה לכתב האישום, ראה בית המשפט קמא בדבריה כפירה באישום וקבע בנוכחותה את שמיעת ההוכחות ליום 14.2.07. בית המשפט גם הזהיר אותה "כי במידה ולא תופיע תישפט שלא בנוכחותה על פי סעיף 130 לחסד"פ."
היא התייצבה לדיון, ביחד עם בא כוחה עו"ד שועלי ביום 14.2.07, ואז נקבע מועד חדש לשמיעת ההוכחות ליום 29.10.07 . במועד זה לא התייצבה המערערת בבית המשפט קמא, וגם בא כוחה לא התייצב, לאחר ששוחרר עוד קודם לכן, על ידי ביהמ"ש מייצוגה של המערערת. לפיכך שמע כב' השופט פיש את ראיות המשיבה, שלא בנוכחות המערערת.
על פי חומר הראיות שהוצג בפניו, החליט בית המשפט קמא להרשיע את המערערת וגזר את דינה, כמפורט לעיל.
5. בקשתה של המערערת לביטול פסק הדין נדחתה על ידי בית משפט קמא בהחלטה מיום 16.1.08, בה ציין ביהמ"ש קמא כי "אין לומר כי לנאשמת לא ניתן את יומה בבית המשפט, אלא שמטעמיה היא בחרה שלא להתייצב לדיון. בנסיבות המקרה, אין מקום להיעתר לבקשה ולהורות על ביטול הכרעת הדין וגזר הדין."
6. ביחס להרשעתה, טענה המערערת כי טענתה המקדמית, (אותה פירט בא כוחה, לאחר שכבר קויימה ההקראה, בדיון מיום 14.2.07) ביחס להתיישנות עבירות הבניה ללא היתר, לא נדונה על ידי בית המשפט קמא ועל כן הרשעתה בעבירה זו מהווה עיוות דין.
כן טענה כי על ביהמ"ש קמא היה לתת לה ארכה של 18 חודשים לביצוע צו הריסת המבנים, כפי שנקבע, על ידי בית משפט השלום בחדרה בת.פ 4785/99, ביחס למבנים המצויים בחלקה, בהחזקת אחיה. משלא ניתנה לה הארכה האמורה לביצוע צו ההריסה, הרי שמדובר, כך לטענתה, באפליה פסולה.
7. לעניין העונש, ציינה המערערת את נסיבותיה האישיות הקשות; היא טענה כי היא גרושה, אם לשלשה ילדים אותם היא מגדלת בגפה, חולת פוליו הסובלת מנכות בשיעור של 80%, מוגבלת בתנועה.
8. בדיון ביום 14.2.07 טען ב"כ המערערת להתיישנות עבירת הבניה. הוא ביקש לבטל את הכפירה באישום ולחזור לשלב ההקראה מפני שלטענתו, המערערת שלא הייתה מיוצגת, לא הייתה מודעת לזכויותיה. בית המשפט קמא הותיר את המועד שנקבע להוכחות על כנו, אך כאמור, המערערת לא הופיעה לדיון במועד זה, על אף שהוזהרה כי במידה ולא תתייצב תישפט שלא בנוכחותה.
סעיף 130 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, קובע כי
(א) נאשם שהוזמן להמשך משפטו ולא התייצב, מותר לדונו שלא בפניו אם ההזמנה למועד ההמשך נמסרה לו בהודעה של בית המשפט בשעת דיון, ובית המשפט הזהירו במהלך המשפט שיהיה רשאי לדונו שלא בפניו אם לא התייצב..."
...
(ח) נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין..."